המניא"ק

ב-1946 הבטיח ג׳ון פון נוימן לצבא ארצות הברית לבנות עבורו מחשב חזק מספיק כדי שיוכל להתמודד עם החישובים הסבוכים הנחוצים לפצצת המימן. התוצאה היתה המניא״ק, MANIAC (Mathematical Analyzer Numerical Integrator and Automatic Computer), המחשב המודרני הראשון שהוקם במעבדות בלוס אלמוס. ברומן זה ממשיך הסופר הצ׳ילאני בנחמין לבטוט לחקור את צדדיה האפלים של הקידמה המדעית. הספר, שבנוי כמעין טריפטיכון שכל חלק בו מוקדש לדמות אחרת, נפתח בפרולוג טרגי: על רקע עליית הנאציזם בגרמניה ונוכח ניצחונה של פיזיקת הקוונטים, כשהוא מוקף באי-ודאות מכל עבר ומעורער ונרעש בשל גילוי האי-רציונלי והתעצמות ביטוייו, שוקע הפיזיקאי היהודי-אוסטרי פאול אהרנפסט במערבולת אובדנית שאליה הוא סוחף את ילדו הלוקה בתסמונת דאון; בחלקו העיקרי של הרומן אנו מתוודעים לדיוקנו של האדם החכם ביותר במאה העשרים: בני משפחה, קרובים, מכרים ועמיתים משרטטים קווים לדמותו של המדען ואיש האשכולות היהודי-הונגרי ג׳ון פון נוימן, אביו-מולידו של המניא״ק, מי שפריצות הדרך המדעיות שלו הניחו את היסודות לפצצת האטום, לפיתוח המחשב ואפילו לבינה המלאכותית; חלקו האחרון של הטריפטיכון מגולל פרק בהיסטוריה של העבר הקרוב: כמעט עשרים שנה אחרי שתוכנת ״כחול עמוק״ של איי-בי-אם הביסה את אלוף העולם בשחמט גארי קספרוב, יוצא לי סדול, אמן גו מקוריאה והשחקן הטוב והיצירתי ביותר בדורו, לקרב עם מערכת הבינה המלאכותית אלפא-גו. מה עושים עם התבונה המטורפת הזאת שפאול אהרנפסט מתאר כצל בלהות שרודף את נשמת המדע, כרוח רפאים טמאה המרחפת מעל ראשי עמיתיו בפגישות וכנסים? האם בדומה למרבית הפיתוחים המודרניים, המתמטיקה עוינת את החיים? או שאולי, כפי שאמר פון נוימן, זה בדיוק להפך, כי במציאות של פיזיקת הקוונטים זה הכול מספרים. לא הכימיה, לא התעשייה ולא הפוליטיקה יעצבו את עתיד עולמנו. זו תהיה המתמטיקה.