Book

Hello, Guest

 |   Forgot Password  |   Registration

אושוויץ, וידוי - הייתי הרופא היהודי של מלאך המוות Item exists in mail order basket Item exists in Saved list

author: ניסלי, מיקלוש

Formats: Format iconBraille  Braille
Format iconUppercase  Large print
Format iconMP3  MP3
Unable to find the format you want? Click here to contact us.
Language: עברית
Genre: Autobiography,Holocaust
Publisher: אחוזת בית, ידיעות ספרים
Publishing year: 2026
Translation: מאנגלית: צילה אלעזר
Narrator: ינון גבי
Length: 06:08 Hours / 207 Pages / 2 Large Print pages / 4 Braille volumes

Book summary:

"אני, החתום מטה, ד"ר מיקלוש ניסלי, רופא, אסיר לשעבר במחנות הריכוז הגרמניים, מצהיר בזאת שאת החיבור הזה, שעוסק בימים האפלים ביותר בתולדות האנושות, כתבתי בצמידות מוחלטת למציאות, בלי שמץ של הגזמה, מתוקף היותי עד ראייה ומי שנכפתה עליו עבודה במשרפות באושוויץ, שבכבשניהן נעלמו מיליוני אבות, אמהות וילדים." כך מתחיל וידויו של מיקלוש ניסלי, רופא ואסיר יהודי במחנה אושוויץ, שמדי יום ביומו עזר לד"ר מנגלה בנתיחת גופותיהם של אלפי יהודים. ביוני 1944 הגיעו הרופא היהודי ד"ר מיקלוש ניסלי, אשתו ובתו למחנה ההשמדה אושוויץ יחד עם יהודים הונגרים נוספים. הודות למקצועו הוא ניצל ממוות בו במקום: ד"ר מנגלה, "מלאך המוות", מינה אותו לשמש כפתולוג האישי שלו, זאת כדי לשוות כסות מדעית לתיאוריות הגזע של הנאצים. כך מצא את עצמו בעל כורחו עד לרצח ולעינויים השיטתיים שהתרחשו במחנה, ואף נאלץ לשתף עמם פעולה. "אושוויץ, וידוי: הייתי הרופא היהודי של מלאך המוות" הוא מסמך היסטורי נדיר ומיוחד. זהו אחד מספרי העדות הראשונים שנכתבו לאחר השואה, כבר ב-1946, כשהזיכרון עוד היה טרי וחי (אם כי, בדומה לעדויות מפי ניצולי אסונות וטראומות, איננו תמיד מדייק בתאריכים ובמספרים). ד"ר מיקלוש ניסלי היה אחד המעטים שראו במו עיניהם את המתחולל באושוויץ ושרדו כדי לספר. הוא מתאר את מפעל ההשמדה שהנאצים השקיעו מאמצים רבים כדי להסתיר, ואף מאיר בזרקור את סיפורה של יחידת הזונדרקומנדו.


 
 
 
 
 

List with 0 items

     

Maybe you will also be interested in …

בדרך הביתה

בדרך הביתה הוא ספר ששותפים לו קולות רבים: כולם דמויות החיות בתוך רותם אביה, שמגוללת את סיפור חייהם, סיפור חייה, במקום בו "אני לא תמיד נשאר אני"; במקום בו ה"אני" הוא מרובה ומפוצל. רותם אביה כותבת: "כשאתה פליט ואין לך עוגן להיאחז בו, הכי טוב להישען על הרוח. אני פליטה. אני נשענת על הרוח ונותנת לה לשאת אותי. אני רוצה הביתה. לומדת עם כל חוויה ...

more information

תחת עץ הצפצפה - הסיפורים הקטנים שהצמיחו ילדה אופטימית

בשנות החמישים בקריית חיים, כשכולם רכבו על אופניים והדלתות היו תמיד פתוחות, מחלת הפוליו הייתה נוכחת, אבל מעולם לא הפכה למרכז הסיפור של נורית . בין המספרה לקן של תנועת הנוער, מול גננות קשוחות ומורי נהיגה מאצ'ואיסטים, בטיולים מאתגרים ועל הבמה, נורית לא ויתרה על אף חוויה. עם מוגבלות בהליכה וראייה חיובית היא מצאה את הדרך שלה. "תחת עץ הצפצפה" ה...

more information

המסע הישראלי שלי

שאהרם מופזז-קאר לא חלם להיות רמטכ"ל. הוא נולד בטהרן, חווה עם בני משפחתו את קשיי הקליטה בארץ, בעיר אילת, ונשלח הרחק מהבית ומכל מה שהכיר לבית הספר החקלאי בנהלל, כדי לקבל את החינוך הטוב ביותר. שאול מופז לא חלם להיות רמטכ"ל גם כשהתחיל את השירות הצבאי כמתייק תיקים בשלישות והמשיך משם לצנחנים, ודאי לא לאחר שנדחה כמה פעמים עד שהגיע לבה"ד 1 – המקו...

more information

לא הייתי מקולקל, הייתי פצוע

השנה 1982. קו החוף הלבנוני, פאתי דאמור. השיירה נתקלת במארב, הנגמ”ש נפגע, המ”פ ואני רצים לחלץ את החברה ואז פיצוץ. חזרתי מלבנון על שתי רגליי. לכאורה בריא ושלם. במשך עשרות שנים עבדתי, הקמתי עסקים, אהבתי, גידלתי ילדים ובניתי חיים שלמים על יסודות של דריכות, הימנעות ושתיקה. הכעס המתפרץ, הבדידות המשתקת, הקריסות, חשבתי שזה אני. שזה מה שאני. רק מא...

more information