זרוק אותו לוואדי

תיאור ילדותו של המחבר בהתיישבות העובדת, בקיבוץ עין דור של 'השומר הצעיר' בשנות החמישים והשישים. אל העולם שניסה לייצר "אדם חדש“, ולעיתים הפך את אנשיו לשבויים בתוך מערכת חברתית קשוחה. הכותרת, טעונה ובלתי מתפשרת, היא לא רק ביטוי מתוך הווי הנערות של אז, אלא גם מטאפורה לסוג היחסים שנוצרו בין היחיד לבין הקולקטיב. מי שחרג מן השורה, מי שלא התיישר, הועמד מול מדרון, והחברה הייתה זו שהחליטה אם לזרוק או להחזיק. הספר נע בין זיכרונות ילדות, היסטוריה אישית, והרהורים על ישראל הצעירה. לורד כותב בגילוי לב ולעיתים בבוטות מכוונת, והדפים מלאים באותם רגעים קשים, חדים, שבהם ילד פוגש עולם שנבנה על אידיאלים גדולים, אך מתעלם מן הסדקים שמתחתיהם. יש ברומן נקודות עדינות של תיאורי נוף, מפגש עם דמויות שחלפו מן העולם, מחשבות על ההורים, ועל חברה שהציבה את עצמה מעל היחיד.