על דמוקרטיות וכיתות מוות - ישקרל ועתיד הציווליזציה

דאגלס מאריי אינו יהודי, ולפני שבעה באוקטובר הוא לא הפגין עניין מיוחד בישראל. אבל הוא יודע לזהות שקר – וישראל, לטענתו, היא קורבן למסע השקרים וההסתה הגדול והעקבי ביותר בעולם. במשך שנים הציגו אותה כמחרחרת מלחמה, כשהיא זו שהושיטה יד לשלום על אף גלים של טרור; הציגו אותה כמיזם מערבי קולוניאליסטי, כשמרבית אזרחיה כלל אינם ממוצא אירופי; הציגו אותה ככובשת, כשכל קיומה מוטל שוב ושוב בספק. ואז המרצחים של חמאס חצו את הגבול בשמחת תורה, ובמקום לעמוד על טעותם, מבקרי ישראל רק התבצרו בקריאותיהם להשמדתה כישות מדינית. מיד לאחר הטבח נחת מאריי בישראל, ולאורך החודשים שלאחריו תיעד את מה שמצא כאן. הוא ביקר בזירות הטבח, שוחח עם הלוחמים, הניצולים, משפחות הנרצחים והחטופים המשוחררים, ואף עמד פנים אל פנים מול מחבלי הנוח'בה. התוצאה היא על דמוקרטיות וכיתות מוות: תיעוד של מסעו האישי אל עומק החוויה הישראלית, שבו מבקש מאריי להבין את השלכות מתקפת שבעה באוקטובר לא בישראל, אלא גם בקמפוסים, בבנייני הפרלמנט וברחובות הערים גדולות ברחבי העולם.