לכתוב סיפור מלחמה

מלחמת העולם הראשונה פגשה את אדית וורטון בביתה שבפריז. היא לא נטשה את צרפת כרבים מחבריה, אלא נרתמה לסיוע הומניטרי. השימוש שעשתה וורטון במטאפורות הלקוחות מאסונות טבע כדי לתאר את המלחמה, ממחיש את ההלם שלה מול התפנית ההיסטורית: "כמו מפולת הרים מפלצתית על דרכה של אומה שקדנית ומסודרת, ששיבשה את שגרת חייה, חיסלה את תעשיותיה, קרעה משפחות לגזרים, וכיסתה תחת גל של הרס חסר היגיון את מנגנון הציוויליזציה אשר נבנה בעמל רב ובסבלנות [...] למרות ההלם, שמן הסתם השפיע על תפיסת עולמה, "לכתוב סיפור מלחמה" מערער על הנחה ביקורתית רווחת שלפיה מלחמת העולם הראשונה גרמה לאדית וורטון לנטוש זמנית את האירוניה – הכלי הספרותי החד ביותר שלה. על אף הטון הקומי והקליל שלו, הסיפור חושף את המורכבות שביחסה של וורטון למלחמה ולהשפעתה על התרבות הספרותית. בספר גם שתי מסות: "חטא הקריאה" ו"אומנות הסיפור הקצר".