הרכבת האחרונה ללונדון

ב־1936, הנאצים אינם אלא חבורה של אנשים קיצונים וגסי רוח בעיניו של שטפן נוימן בן ה־15, בן למשפחה יהודית עשירה ורבת השפעה ומחזאי מתחיל, שמגרש המשחקים שלו כולל את רחובותיה של וינה מזה ואת מערכת המנהרות הסבוכה שמתחתיה מזה. חברתו הטובה ביותר היא ז'ופיה־הלנה, נערה נוצרייה מבריקה, שאמהּ עורכת עיתון אנטי־נאצי פרוגרסיבי. אולם תמימותם ושאננותם של שני המתבגרים מתנפצת עם האנשלוס – כיבוש וסיפוח אוסטריה על ידי גרמניה הנאצית. אך יש תקווה גם בימים האפלים ביותר. טרוס וייסמילר, חברת המחתרת ההולנדית, מסכנת את חייה כדי להבריח ילדים יהודים מגרמניה הנאצית למדינות שיסכימו לקבלם. מדובר במשימה שנעשית מסוכנת עוד יותר לאחר האנשלוס, כשיותר ויותר ממדינות אירופה סוגרות את שעריהן בפני מספרם הגדל והולך של פליטים המבקשים בייאושם להימלט. דודה טרוס, כפי שהיא מכונה, נחושה להציל ילדים רבים ככל שתוכל. לאחר שבריטניה מעבירה חוק שמאפשר לה לקלוט ילדים פליטים מתחומי הרייך הגרמני, היא מעִזה לפנות לאדולף אייכמן – מי שעתיד לעזור להגות את "הפתרון הסופי של השאלה היהודית" – כדי שיעביר לחסותה ילדים יהודים ושייתן את הסכמתו השקטה למבצע, במרוץ נגד הזמן להוציא ילדים כמו שטפן, אחיו הקטן ולטר וז'ופיה־הלנה למסע מסוכן בדרכם לעתיד לא בטוח.