כמו הליצן מהשיר של פורים

בעיר המחולקת לשתיים – עיר עילית מטופחת ושולטת, ועיר תחתית מוזנחת ונשלטת – חי גבר צעיר המובל על ידי כוחות בראשו, שאותם הוא מכנה "הדודים היהודים". בלי שירצה בכך הוא רוצח אישה זקנה – ניצולת שואה המסתירה סוד נורא – וזו מתנחלת במוחו עד שזהותה נמהלת בשלו: הוא לובש את בגדיה, משחק רמיקוב עם חברותיה הקשישות, וממשיך במסע ההרג שהחל בעל כורחו. כמו הליצן מהשיר של פורים הוא אודיסאה ליצנית־גרוטסקית, שממנה עולה סיפורו של הסינדרום הישראלי המוביל לטביעה ברחמים עצמיים, באהבת המוות ובהתקרבנות. סינדרום של קולקטיב, שלא פעם לוקה בעיוורון אל מול מציאות שאינה מתיישרת עם הנרטיב שהמציא לעצמו.