בגן של אמא

“שושי, דיתי ואני ישבנו על כסאות מקושטים במרכז הגן והריתמיקאית התחילה את שירי החגיגה. עברתי בשער ראשונה ושמחתי מאד. אחר-כך קפצתי “הופ הופ טרללה” והלב שלי גם קפץ והתרגש, שככה גדלתי בשנה. אבל אז…. אז בקשה הריתמיקאית “ועכשיו כל אמא תרקוד עם הבת שלה”. אמא של שושי הושיטה לה שתי ידיים ורקדה איתה במרכז. גם אמא של דיתי הושיטה לה שתי ידיים ורקדה אתה במרכז. רק אמא שלי, הגננת, לא יכלה, היא היתה צריכה לטפל באסתי שנפלה. והגננת פייגי היתה עסוקה עם הערכות של יום ההולדת. וככה רק אני עמדתי לי במרכז המעגל והרגליים שלי לא הסתובבו והידיים שלי חיפשו ידיים גדולות וטובות שיעטפו אותן. הריתמיקאית המשיכה לשיר ואמא של שושי הרימה אותה גבוה, גבוה, וחיבקה אותה. אמא של דיתי סובבה אותה לגובה ודיתי צחקה ורק לי באו דמעות גדולות ושקופות לעיניים. בשפה קלילה עם הרבה הומור ורגש, מספרת ללי, ילדת גן בת שלוש, על חוויותיה כבת לאמא שהיא הגננת שלה.