כסדום היינו - במדרון ממדינת חוק לרפובליקת בננות

כנופיות הפשע המאורגן זורעות אלימות ברחובות ישראל, ושלוחותיהן חודרות לרשויות השלטון ומאיימות לפגוע בדמוקרטיה מבפנים. רוצחים, אנסים, בעלים אלימים וסוחרי נשים וסמים מהלכים בינינו חופשיים בגלל רחמנותם של בתי המשפט. מקומות ברשימות המועמדים לכנסת נמכרים לאור יום בכסף מלא או בשווה כסף, והפוליטיקאים שקונים אותם הם המחוקקים את חוקינו. "מבחן בוזגלו" נהפך על ראשו: אזרחים מן השורה נמקים בבתי מעצר ובבתי סוהר על לא עוול בכפם, ואילו בכירים שניצלו את השררה כדי להיטיב עם עצמם ועם מקורביהם ממשיכים במירוץ לצמרת באין מפריע. המשפט הצבאי מקנה חסינות למפקדים שהפקירו ברשלנות פושעת את חיי חייליהם, או ניצלו ניצול מיני חיילות, וגם למתעללים בפלסטינים. התקשורת החוקרת הנשכנית מאבדת את שיניה, ואת מקומה הולכת ותופסת תקשורת מתמסרת ומסואבת. ונורא מכול - רשויות החוק משותקות לחלוטין אל מול ההסתה ואלימות הדתית-לאומנית, שכבר גרמו כאן לרצח ראש ממשלה. משה נגבי, העוקב זה שנות דור אחרי תפקודם של אוכפי החוק, מתאר ומנתח את כישלונם הפטלי בהגנה על הדמוקרטיה הישראלית מפני המשחיתים והמקעקעים אותה מבית. מסקנתו קשה ונחרצת: למדינה שרשויותיה פוחדות מאויבי החוק והדמוקרטיה - במקום להפך - אין תקומה.