ילד חוץ

בגיל עשר וחצי עוזב דורון את ביתו רווי האלימות בקרית שמונה ובעידודה של אחות גדולה הוא עובר לקיבוץ כילד חוץ כדי להיחלץ מעתיד חסר תוחלת. בקיבוץ הוא חווה חוויות קשות. האלימות של אביו מתחלפת באלימות מילולית ופיזית קשה של ילדי הקיבוץ, שאינם מקבלים אותו כאחד משלהם. במשך חמש שנים ארוכות מנשוא הוא חש דחוי, מושפל ומנודה. מילד בעל כושר ביטוי שמפליא לשיר הוא הופך לנער שתקן ומגמגם, את זעמו הוא פורק בוונדליזם חשאי כלפי רכוש הקיבוץ וכלפי הפוגעים בו. השנאה העצמית מכניסה אותו למעגל של הרס בלתי נשלט. נקודת האור הגדולה בחייו הוא יאיר רובין (קויה), מדריך דרמה שפותח חוג בקיבוץ. שם הוא פותח את צוהר ליבו לראשונה בחייו ומבין שעליו לנוס על נפשו. בעזרת אחותו הגדולה, שמבלה אתו חודש ושבוע בזמן החופש הגדול בלימוד יומיומי שקדני, הוא מצליח לעבור את מבחני הכניסה לכפר הנוער הדסים, שם הוא פורח מבחינה לימודית וחברתית וחוזר לשיר לאחר חמש שנות אלם.