הנכדה של שולמן מהפיקוח

לפי הכללים הבלתי כתובים, היתה אמורה שושי גרינברג לקום כל בוקר בחיוך מאושר ולומר כל היום רק "נשמת כל חי" ו"מזמור לתודה". כל מי שפוזל לכיוונה שואל את עצמו מה עוד יכולה אישה לבקש, אחרי שיש לה בעל תומך, ילדים מדהימים אחד אחד, שידוכים מוצלחים, פרנסה יפה, הורים אוהבים ואפילו בת צדיקה במיוחד. האמת שגם שושי מכירה בטוב הגדול הזה, אבל דווקא לכן היא מסתבכת עוד יותר. הצדקנות המשתדרגת של הזוג הראשון שלה מאתגרת לה את הנפש. הכלות המופלאות יחד עם הבעלים הצעירים שלהן, נלחמים רשמית על שטחי הלב. הילדים שבבית רוצים דווקא את הראש, החנות צריכה ניהול בשלט קרוב, ורוחה המרחפת של סבתא שולמן מסוגלת לפעמים לכווץ את הריאות לגמרי. זהו ספר לאלו שאין להם טרגדיות בחיים, שמשתתדלים לומר רק תודה וזוכרים שהם כאן בשביל לעשות טוב, ואולי מרוב רצון טוב הם מוצאים את עצמם פעם אחר פעם כאובים, פגועים, מתוסכלים, נבוכים ומבולבלים.