שנת השועל - רשימות מהיומן של אישה כמעט נורמטיבית

לילה אחד, כשהיא מטיילת עם הכלב, אישה רואה שועל נעלם בין הצללים בפרדס. המחשבה למהר ולשוב הביתה לבעלה ולילדיה מתחלפת במחשבה חדשה, מפחידה, מסעירה. "הכלב נעלם אל תוך הלילה. עמדתי שם לבד עם ברכיים שרוטות, צועקת ’פלה! פלה! פלההה!’, ורציתי גם אני לרוץ אחריו. אחרי השועל. שהשיער שלי יבלגן את הרוח ושהחמרה תפער מכתשים קטנים תחת עקבי. אחצה את הפרדס ואחר כך את שדות החיטה, אצעד בשטחי הבור, אניס את כלבי הבדואים באבן שלופה ואצא מן הצד השני של הספר אל רמלה. שם, באחד המוסכים של הערבים אני אירדם, ובבוקר אקום ואתחיל ללמוד מוסכות או מכוניתנות או איך שלא קוראים לזה, ולאט־לאט אני אהיה, נגיד, מישהו אחר. הלכתי ורחקתי אל תוך הפרדס..." שנת השועל, מתחילה במפגש אקראי בפרדס, שליד רחובות וממשיכה בנסיעה של כל המשפחה לבוסטון, שם רק הולך וגובר המתח בין ביות לפרא, בין חופש למשפחה: היא מפתחת קראש על אבא אחד מהגן של הילד, קונה בחנות יד שנייה את המגפיים של אחותה שמתה, מתפשטת מול שבעה גברים שמציירים אותה בעירום, הולכת מכות, נפרדת מאמריקה וחוזרת אל הורים, כלבים, ילדים, אהבות ונעורים.