תרה

הספר מתחיל לאחר השבר: אלה מילר, ארכיאולוגית בת 36, הנשואה לאמנון, שאותו פגשה והעריצה כשהיה מנהל החפירה שבה השתתפה, מחליטה בפתאומיות לפרק את המשפחה שלה, למען פנטזיות על חופש ואי תלות. ההחלטה הזאת מטילה אותה למערבולת של אשמה וספקות, המתגברת דווקא כאשר היא נקשרת לעודד, פסיכיאטר שגם משפחתו התפרקה, והשניים מנסים להקים, ביחד עם ילדיהם, בית חדש על חורבות בתיהם הקודמים. את המערבולת הדרמטית הזו בוחנת שלו, דרך עיניה של אלה בהתבוננות שהויה וקפדנית, שבמהלכה מתגלות לנו תובנות מפתיעות, מדהימות בנועזותן, על הארכיאולוגיה של הנפש. אל הדרמה הגלויה בתרה, זו המתרחשת במישור המעשים, נוספת דרמה מקבילה, המתרחשת במישור הלשון. הדרמה הלשונית, שאבריה הם דימויים, מטאפורות ומוטיבים חוזרים, מרחיבה את גבולותיה של הדרמה הגלויה, ומעמיקה את התובנות וההארות העולות ממנה. כך קורה, כאשר אנו עוקבים אחר הקשרים הווירטואוזיים שיצרה הסופרת בין הסיפור הארכיאולוגי, המיתולוגי היסטורי, שאלה מנסה לבסס, לבין הסיפור הפרטי שלה. מכאן, ההתפרצות הגעשית באי תרה שפגעה אנושות בתרבות המינואית ואולי אף בתרבות הפרעונית - מכות מצרים.