רוזלינד פרנקלין - הגברת האפלה של הדנ"א

סיפור חייה של רוזלינד פרנקלין הכימאית הפיזיקאית מן הגיבורות העלומות של המאה ה-20. הכימאית והפיזיקאית רוזלינד פרנקלין, "הגברת האפלה", כפי שכינה אותה אחד מעמיתיה שלא נטו לה חיבה, היא מן הגיבורות העלומות של המאה ה-20, וסיפור חייה הקצרים הוא מן הסיפורים המסעירים ביותר של המדע המודרני. ב-1953 גילו ג'יימס ווטסון ופרנסיס קריק, מעמיתיה של פרנקלין, את מבנה הדנ"א, לדעת רבים התגלית המדעית החשובה ביותר במאה ה-20. בעקבות זאת הם זכו לתהילת עולם. בספרו הסליל הכפול (1968), ווטסון התייחס אל "רוזי פרנקלין" בזלזול תהומי, "המקום הטוב ביותר בשביל פמיניסטית הוא במעבדה של מישהו אחר", אבל הודה "שהיה לה מוח מבריק", ושצילום הרנטגן מס' 51 שצילמה, שנלקח ממנה בלי רשותה וללא ידיעתה, הוא שסלל את הדרך לגילוי מבנה הדנ"א. רוזלינד פרנקלין שתפו אותי ולמרות זאת הם לא טרחו להזכיר את שמה בנאום שנשאו לרגל זכייתם בפרס נובל ב-1962. ופרנקלין, שכבר לא הייתה בין החיים, לא הייתה יכולה לספר את סיפורה, סיפורה של אישה בעולם של גברים, של מדענית צעירה ומבריקה, שמתה בדמי ימיה, והיא בת 37, ומגורשת (כמעט?) מפיסגת היכל התהילה של המדע. מה בדיוק קרה שם, בין המעבדות השונות, בדרך לגילוי מבנה הדנ"א? ברנדה מדוקס מספרת את העלילה האישית והמדעית באיפוק, בקצב, בעצב ובהערצה.