מולכו - רומאן

אשתו של מולכו נפטרה בתחילת הסתיו. הרומאן עוקב, לאורך שנה, אחר תהליך השתחררותו ממנה ומאבקו בה, תהליך שיש בו גם הזדהות עמוקה עמה. מות אשתו משחרר במולכו קפיץ שמעיף אותו למרחקים של ניכור, אך גם מוליך ללידה של תחושת חירות חדשה. ועם זאת, תוך השחרור הוא מובל בשלט-רחוק על-ידי הקשר עם אשתו. הוא מושך מן המוות כאב, ממשות וחיוניות כאחד, וניסיונותיו הכושלים להחיות את אשתו בנשים המחליפות אותה הם גם ניסיונות "לקום לתחייה" ולאחוז בשורשי עצמו. אורפיאוס מתפצל כאן לשניים. מולכו, איש פאסיבי המתבונן בעולם במשקפיים בי-פוקאליות, מצוי בכפילות מתמדת של פחד וכמיהה, כאב ושימחה, מערבב התרגשות ואשמה.