הראשן

"סבלתי משערי האדום: הייתי ראש גזר, חסר הפיגמנטים, ג'ינג'י מחורבן שהשתזף דרך מסננת. במלאן נאלצתי לעמוד נגד אלה שהוכיחו אותי ? בדרך כלל אותם אנשים? הן על אדמוניותי והן על יהדותי. אצל משפחת בונגרון היתה שוב יד השיער על העליונה: הם לא ידעו שאני יהודי אבל ראו היטב שאני אדום. וכשמרסל או אלבר שחזרו מן השדות והתיישבו לשולחן אמרו: "היי, אמא, לא היינו מתנגדים לשחוט את האדום האדום הזה", הרגשתי שאני על הכוונת? וזאת היתה הכוונה. ממה בדיוק סבלתי אצל משפחת טאברניה? מקצת מהכל ומהכל ביחד: שיער, לב, איבר, גזר, דת, אימת חיים וחטא מוות. קוקטייל כזה יכול לסחרר את ילדותך ואת נעוריך גם יחד. אני נחלצתי איכשהו. התמזל מזלי ונכנסתי לעולם המבוגרים עם ילדות סדוקה אך לא שבורה, ורצון פרוע לחיות כל רגע." לנצמן, יהודי צרפתי, מספר בספרו את סיפור ילדותו, שנקרעה בין בעיות משפחתיות וטלטלות היסטוריות.